יוניון מוטורס בע"מ נ' מיודובניק ואח'

החלטה

הנתבע מס' 1 [להלן: "המבקש"], עסק ברכישת ומכירת כלי רכב באמצעות חברת ג'נרל ק.ב. טרייד אין בע"מ [להלן: "החברה"], היא הנתבעת מס' 2.

המבקש הוא בעל מניותיה ומנהלה של החברה כפי המפורש ברישא לתצהירו, התומך בבקשת הנתבעים 1 ו-2 למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו, כנגד התובעת, חברת יוניון מוטורס בע"מ העוסקת בין היתר ביבוא ובשיווק כלי רכב [להלן: "התובעת"].

בין התובעת והמבקש הוסכם בכתב התחייבות, כי התובעת תפנה אליו את לקוחותיה אשר מבקשים לרכוש ממנה מכונית חדשה ומעוניינים למכור את מכוניתם הישנה לצד ג' ולקבל זיכוי תמורתה על חשבון רכישת המכונית החדשה [להלן: "כתב ההתחייבות"].

כאשר נחתם כתב ההתחייבות פעל המבקש כיחיד תחת המותג העסקי "ג'נרל טרייד אין".

בכתב ההתחייבות, אשר צורף לכתב התביעה כנספח א', נאמר כי המבקש לא ישמע בכל טענה הפוטרת אותו מתשלום הזיכוי עבור מכירת המכונית [סיפא של סעיף 2 ].

החל מיום 01.01.2006 הועברה הפעילות העסקית של "ג'נרל טרייד אין" אל החברה ולטענת המבקש התובעת ידעה על השינוי; החברה היא ששילמה לתובעת בהמחאות מעותדות עבור רכבים שהופנו לחברה ע"י התובעת והתובעת אף הוציאה חשבוניות על שם החברה [ סעיפים 10-12 לתצהיר, ונספח א' המצורף לתצהיר ].

לטענת התובעת הנתבע העביר לתובעת חמישה שיקים בגין חמש עסקאות בסך כולל של- .212,769 ₪, כפי המפורט בסעיף 6 לכתב התביעה, אשר חזרו כבלתי נפרעים היות וחשבון הבנק של החברה הוגבל ע"י הבנק; אשר על כן נאלצה התובעת להגיש את התביעה שבתיק העיקרי ב"סדר דין מקוצר".

בתצהירו התומך בבקשת הנתבעי למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו, אין המבקש מכחיש כי ההמחאות נשוא התביעה לא כובדו, לטענתו בשל הגבלת חשבונה של החברה ע"י הבנק; לטענת המבקש הוחזרו שלוש מכוניות לתובעת בשל החוב ,וזאת על מנת לקזז את חוב החברה לתובעת.

אומנם הטענה עצמה, לא נטענה כטענת קיזוז בשמה, אולם עפ"י נספח ג' המצורף לתצהיר [ חוזי המכר של שלושת כלי הרכב ] עולה כי שווי ההחזר אכן עולה על גובה החוב.

בחקירה הנגדית של המבקש עלה כי כלי הרכב אשר לטענת המבקש הוחזרו לתובעת על מנת לקזז את חובו בגין השיקים נשוא התביעה, הוחזרו לתובעת על מנת לקזז חוב אחר שנוצר בנסיבות דומות בגין כלי רכב אחרים כפי שהוצגו בנספח ג' לתצהיר.

עולה מהאמור לעיל כי חרף ניסיונו של הנתבע לבנות לו הגנה, ניסיון זה קרס בחקירה הנגדית.

אכן, מקובל הוא שבשלב זה אין בית המשפט מתייחס למידת האמון שהוא נותן או לא נותן בדברי המצהיר התומך בבקשתו (גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 311 פיסקה ג'; ע"א 469/87 יוסף בורלא ואח' נ. טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ, פד"י מג3 עמ' 113); אולם מקום שמתברר מחקירתו הנגדית של הנתבע, כי הגנתו היא "הגנת בדים" אין מקום להתיר לו להתגונן באותה טענת הגנה מופרכת [ ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"א1 עמ' 253 בעמ' 257; ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית בע"מ פד"י מב1 עמ' 721 בעמ' 722; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783 ]; כזו היא טענת הנתבע לעניין חוב החברה.

על כן אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן בעניין חובה של החברה לנתבעת.

אולם לאור הסכמתו של ב"כ התובעת ליתן רשות להתגונן בעניין החיוב האישי לעומת חיוב החברה, ניתנת בזאת רשות להתגונן בעניין זה בלבד.

נקבע לקדם משפט ביום 30.03.11 בשעה 12:30.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: